ברט בן-זקן מירושלים, אמא של יובל בן 10 וחצי: הכל התחיל כשחגגנו ליובל יום הולדת של גיל שנתיים. היום הזה ישאר חקוק בזכרוננו לעולם. ביום הזה גילינו קיום המחלה: אלופסיה אראטה.
זה התחיל מחור של מ"מ שנתגלה מאחורי ראשו. חשבנו בתחילה שהספר שסיפר אותו קודם לכן, גרם לחור (הלואי וזה היה כך), אך לצערנו החור הלך וגדל ובמהרה, ראשו התרוקן מכל שיערה עד כדי התקרחות מוחלטת.
לקחנו אותו לרופאת עור כשהחור היה עדיין קטן והלה שלחה אותנו לבדיקה שיגרתית, אולי מדובר בפטריה שצמחה בקרקפת ראשו. עד שקיבלנו את התוצאה, ראשו התרוקן מכל שיער ואותה רופאה בישרה לנו שלא מדובר בפטריה אלא באלופסיה אראטה.
הופנינו על ידה לרופאים מומחים נוספים בירושלים. אלה הסבירו לנו מהי מחלת אלופסיה אראטה, הרגיעו אותנו (אותי ואת בן-זוגי) שכרגע אין מה לעשות בגלל היותו קטן מאד. הם אף הבטיחו לנו שעוד שיער ראשו יצמח אך יקח זמן. עוד הוסיפו הרופאים המלומדים, ששיער ראשו נמצא כעת "בתרדמת".
לא היתה לנו שום ברירה אחרת, אלא לחיות עם זה, בציפיה שהשיער "יתעורר מהתרדמת" ויצמח מחדש.

ואמנם, צמח השיער כעבור 9 חודשים. שמחתנו היתה גדולה. חשבנו שעברנו את היסורים לפני שיובל יגדל ויבין מה עובר עליו.
אחרי כשלושה חודשים, לאחר שראשו נתמלא בשיער, לקחנו אותו למספרה כדי ליישר לו את השיער שצמח. לא חלפו חודשיים עד שלושה, שוב גילינו חור קטן בקרקפת ראשו והבנו ששוב עומדים לעבור סיוט נוסף. וכך היה. יובל נבדק אצל גדול הרופאים המבין בעניני שיער. הרופא המלומד ישב איתנו שעה ארוכה, הסביר לנו על התופעה הנוראה וגם הסביר שבגלל גילו הרך של יובל (הגיע לגיל 3), לא ניתן לעשות דבר אלא לתת לזמן לעשות את שלו. "עוד יצמח השיער", אמר.
ואמנם, כך היה. אחרי כשמונה חודשים, שוב צמח השיער. הפעם, בן-זוגי ואני היינו סקפטים, האם זהו הסיבוב האחרון לחייו של יובל לגבי צמיחת השיער או שעלינו לצפות שוב לנשירה?
לצערי, כשיובל חגג גיל ארבע, נתגלה שוב חור ושוב הצער, האכזבה, התסכול, האי-ודאות שבו אלינו וכבר ידענו לקראת מה אנחנו עומדים לצפות.

הפעם לא לקחנו אותו לאף רופא. פשוט הרמנו ידיים, אין מה לעשות, יובל יצטרך לחיות עם התופעה המוזרה הזאת כל חייו פעם צמיחה פעם נשירה, פעם צמיחה ופעם נשירה.

ככל שיובל גדל, הוא מבין יותר ויותר מה עובר עליו, כל שאלה שנשאלת מצידו, אנחנו כאן כדי להסביר לו והכל בהתאם לגילו.

השנה 2008, יובל עולה לכיתה ו' וצורת ההתמודדות שלו בחברה, נפלאה.
כיום הוא סובל מטלאים בקרקפת ראשו. שיערו צומח מצד אחד ומצד שני נושר.
לא פעם הוא נשאל על ידי ילדי בי"ס, מהי הסיבה לטלאים שבראשו, והוא, שגריר לעצמו, מסביר בהתאם. יש לו חברים רבים, בנים כבנות, נפגש איתם ויודע להפנים את רגשותיו בנוגע למחלה מול חבריו לכיתה.

תפקידנו כהוריו הוא לפרגן לו, לתת לו הרבה חום ואהבה, בטחון עצמי - ועם כל אלה, יובל הוא ללא ספק ילד מאושר.